החלטה בתיק בש"א 25618/06

מונח בפני דין וחשבון מפורט מטעם מפרקה של מפלגת גשר תנועה חברתית - לאומית, אשר עניינו מתן הוראות בדבר המשך הליך הפירוק ומטרותיו.

במסגרת הבקשה, מתאר המפרק את שתי הגישות המנוגדות הרווחות בקרב חברי המפלגה וחברי המפלגה לשעבר, בכל הנוגע בשאלה, האם להשתמש בפירוק במטרה להבריא את המפלגה ולהשיבה לפעילות, או שמא בכדי לחסלה.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, וכן בעמדת רשם המפלגות וכונס הנכסים הרשמי, ניתנת החלטתי זו.

1. כמתואר בפירוט רב הן בדו"ח עצמו והן בתגובת רשם המפלגות, הרי שכיום אין עומדות עוד בפני בית המשפט אך שתי חלופות קוטביות וקיצוניות - להימנע מהתערבות כליל, או לחסל את הגוף (ובמקרה זה, המפלגה) שבו עסקינן.
   חלופות אלו, כפי שאכן הובהר בפירוט רב בפסקי הדין שמאוזכרים בטענות הצדדים, הביאו לא פעם לברירה בין חלופות שכולן רעות ולא הולמות את המצב לאשורו - באשר קיימים גופים לא מעטים שלא ראוי להותירם על מכונם בלא התערבות, נוכח ליקויים חמורים שנפלו בהם, אולם חרף זאת קיים אינטרס ציבורי או למצער אינטרס לגיטימי של חלק מהקשורים בהם לאפשר להם להוסיף ולהתקיים.
   אי לכך, פיתחה הפסיקה במהלך השנים מגוון פתרונות ביניים, כולל - והוא הפתרון הרלוונטי לנסיבות המקרה דנן - מינוי מפרק שתפקידו אינו חיסול הגוף בפירוק, אלא שיקומו.
   
2. דברים אלו נכונים גם ובעיקר למצבים שנסקרו בפש"ר 2624/99, רשם העמותות כנגד ארגון השוטרים - כאשר אותו גוף נקלע לפירוק לא בשל חדלות פרעון, אלא נוכח התנהלות לקויה העומדת בניגוד לדין, או נסיבות לבר-כלכליות אחרות אשר מנעו ממנו לתפקד, או הפכו את המשך התנהלותו באותה דרך לנוגדת את תקנת הציבור.
   ואכן, באותו עניין מונה מפרק אשר תפקידו המוצהר לא היה חיסול העמותה, אלא הבראתה - זאת, תוך התגברות על כשלים מערכתיים ותלויי-תקנון, תוך העזרות בדין הבסיסי לפיו מפרק נכנס בנעלי האורגנים המקוריים של ישות משפטית.
   לשון אחר; אחד מיתרונותיו של מפרק מפעיל, הוא יכולתו לנהל את הישות המשפטית באורח חופשי מסיבוכים ובעיות של "מבוי סתום" העשויים לפגוע בניהול בדרך-כלל, באשר הוא זוכה בסמכות המלאה של כל האורגנים הרגילים, ורשאי לפעול בהתאם - כל עוד הוא פועל בתום-לב ולטובת הגוף בפירוק, וזוכה לאישור בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי (ולעיתים גופים אחרים, כגון רשם המפלגות במקרה דנן).

3. אי לכך, הרי שבאורח עקרוני קיימת אף קיימת למפרק הסמכות להבריא ישות משפטית, ובעיקר עסקינן בישות אשר נקלעה לפירוק מסיבות לבר כלכליות.
   אין צורך להכביר מילים, כי בעניין זה לא קיים הבדל עקרוני בין עמותה גרידא לבין מפלגה - באשר ניתן להתבונן על האחרונה כ"מקרה מיוחד" של הראשונה: ישות משפטית ללא כוונת רווח (כך למצער לפי כוונת המחוקק) אשר נועדה לקדם מטרות ציבוריות-פוליטיות, וזאת כשם שעמותה עשוייה לכוון עצמה למטרות חברתיות, ציבוריות, תרבויות וכל מטרה אחרת המוכרת לפי דיני העמותות.
   העובדה כי מפלגה כפופה למערכת דינים ספציפית ומיוחדת, ולסמכות הפיקוח של רשם המפלגות, אינה משנה עקרון בסיסי זה.

4. השאלה הנשאלת הינה, האם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ראוי להשתמש בסמכות קיימת זו, ולכוון את הליך הפירוק למגמת הבראה של המפלגה, להבדיל מחיסולה.
   מתנגדי ההבראה, אשר הינם אותם חברי מפלגה אשר פרשו ממנה לטובת חברות בתנועת הליכוד, מעלים מספר גדול של טיעונים, חלקם מהותיים וחלקם דיוניים, אשר מן הראוי להתייחס לנפקותם במסגרת החלטה זו.

5. הטענה המרכזית בפי מתנגדי ההבראה, אשר דומה כי רבות מן הטענות האחרות נובעות ממנה, היא כי המפלגה החליטה בזמנו, ברוב קולות, לעבור מן העולם. אכן, אין הם חולקים כיום על העובדה כי מבחינה פרוצדורלית לא היה תוקף להחלטה, אולם לטענתם החלטה זו מחייבת מבחינה מהותית כ"צוואתם הפוליטית" של פורשי המפלגה, אשר היוו את רוב חבריה דאז, והליך הפירוק לא נועד אלא כדי להגשים ולאפשר את הגשמת אותו רצון מהבחינה הדיונית.

זאת ועוד; מוסיפים מתנגדי ההבראה וטוענים, כי החזרת המפלגה לפעילות תטעה את הציבור, באשר שמה של המפלגה נקשר בעבר לח"כ דוד לוי, ולמעשה - לא היתה אלא פלטפורמה שנועדה בעבורו. החייאת המפלגה כעת, לשיטתם, לא תהיה אלא מתן הכשר להטעיה, וכן מתן אפשרות לאנשים כאלו ואחרים להשתלט על שמה ונכסיה.

לצד טענות מרכזיות אלו עולות אף טענות דיוניות, ובראשן הטענה כי הנסיון להחיות את המפלגה דרך הליך פירוק אינה אלא נסיון לעקוף החלטות שיפוטיות שניתנו בעבר.